Baba Kama
Daf 7b
הלכה: כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת כול'. וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהַתִּיז צְרוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי אִמִּי. בְּשֶׁהָיָה כֵּלִי נָתוּן בִּידֵי אָדָם. אֲבָל אִם הָיָה מוּנַח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוֹאִיל וְזֶה מוּנַח בִּרְשׁוּת וְזוֹ מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת פָּטוּר. רַבָּה בַּר מָמָל אָמַר. בָּהּ שְׁתֵּי דְרָכִים. אַחַת יֵשׁ בָּהּ עֲשָׂבִים וּצְרוֹרוֹת וְאַחַת אֵין בָּהּ עֲשָׂבִים וּצְרוֹרוֹת. הִנִּיחָה אֶת שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂבִים וּצְרוֹרוֹת וְהִילְּכָה בְזוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂבִים וּצְרוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּנַח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִחוּץ לְגוּפָהּ לֹא חִלְּקוּ בוֹ חֲכָמִים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים 7b לַחֲצִי כּוֹפֶר.
Traduction
Mais la présence des cailloux n’est-elle pas naturelle? (Donc, à titre de dérivé du dommage par le pied, le dommage ainsi provoqué sur la voie publique ne devrait entraîner aucun paiement)? Il s’agit du cas, répond R. Amé, où le vase brisé par le choc des pierres se trouvait dans la main d'un homme (qui représente le bien privé du demandeur); mais si le vase se trouvait placé sur la voie publique, au repos, tandis qu'un autre objet (le caillou) l’atteint dans le même emplacement, il n'y a pas d’obligation de payer. Rabba (R. Aba) b. Mamal dit s'il y a deux chemins devant l’animal, l’un rempli d’herbes et de cailloux, l’autre n’ayant ni les unes ni les autres, et que l’animal laissant ce dernier chemin prend le premier, bien qu’ensuite le caillou aille frapper le vase dans un bien privé, le défendeur est dispensé de payer (en raison du point de départ de la cause accidentelle). R. Eléazar établit cette règle-ci (48)Opposée à l'avis précédent.: pour tout accident ne provenant pas du corps même (p. ex. par le heurt des cailloux), les sages n’ont pas établi de distinction entre l’emplacement particulier et la voie publique; partout il faudra payer la moitié du rachat (si, par suite des cailloux, une mort d’homme est survenue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואין דרכה להתיז צרורות. בתמיה הלא צרורות נמי אורחה הוא כמו דאורחה היא להלך ולשבר וה''פ דבשלמא רישא דקתני הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר ודאי בחצר הניזק איירי דשם הוא חייב הרגל אבל ברה''ר הואיל ויש לה רשות להלך פטור אלא דבסיפא בדין דצרורות קס''ד דמדקתני לה בתר ביעוט ולא קתני להני דאורחי' הוו בהדדי ללמדינו דבמקום אחד מיירי ובחדא מחתא מחתינהו דכמו היתה מבעטת דמיירי אף ברה''ר דהא שינוי הוא ותולדה דקרן הויא ואין חילוק בין חצר הניזק לרה''ר ה''נ בצרורות דאפי' ברה''ר משלם ח''נ ולפיכך מתמה ואין דרכה להתיז צרורות והויא תולדה דרגל ופטור בה ברה''ר והשתא שייכא שפיר הא דר' אמי עלה:
א''ר אמי. לעולם ברה''ר מיתוקמא וכגון שהכלי הנשבר מחמת הצרורות נתון בידי אדם דהוי כחצר הניזק:
רבה בר ממל אמר בה וכו'. נראה דבדברי רבה בר ממל גרסינן אע''פ שהוא מונח ברשות היחיד פטור ופליג אר' אמי וס''ל דלא אזלינן בתר תבר מנא שנעשה ברשות הניזק אלא בתר מקום התחלת הנזק אזלינן ולא עוד אלא אפי' היו לפניה שתי דרכים אחת שאין בה עשבים וצרורות והניחה הבהמה זו הדרך והלכה באחרת שיש בה צרורות ומחמת כן התיזה והזיקתה אפי' הכלי ברשות היחיד פטורה שלעולם ובכ''מ שיש לה רשות להלך לא שייכא חיובא בצרורות ומתני' בשהלכה והתיזה ברה''י מיירי. ולגי' הספר אע''פ שהוא מונח ברה''ר יש לפרש דה''ק אע''פ שהוא מונח ברה''ר זו שיש בה עשבים וצרורות לא אמרי' דכשינוי הוא הואיל ודחקה הבהמה עצמה להלך בדרך זה ולחייב קמ''ל דאפ''ה פטור דכל צרורות תולדה דרגל הוא ובכל מקום שיש לה רשות להלך פטור והיינו נמי טעמא דקתני במתני' לצרורות בבבא דהיתה מבעטת לאשמועינן דאע''ג דמיחזי כשינוי לעולם כצרורות דאורחייהו דיינינן להו וברה''י הוא דחייב בח''נ:
כל דבר שהוא חוץ לגופה. כצרורות שהן היזק שבא מחוץ לגופה:
לא חילקו וכו'. ר' לעזר פליג אהני אמוראי דלעיל וס''ל דצרורות לא הוי תולדה דרגל לענין לפוטרה ברה''ר אלא לענין לשלם מן העליה:
לחצי כופר. כלומר דמשלם ג''כ חצי כופר בכ''מ כמו דמשלם חצי נזק בכ''מ וכמ''ד דתם משלם חצי כופר וצרורות הואיל והלכתא גמירא לה דחצי נזק הוא דמשלם כמו כן משלם חצי כופר אם המיתה אדם:
מַהוּ שֶׁתְּקַבֵּל הָעֲדָאָה בְּדָבָר שֶׁהוּא חוּץ לְגוּפָהּ. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. מְקַבֶּלֶת. רִבִּי אִילָּא אָמַר. אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עֲלוֹי. שׁוֹר שֶׁמִּתְחַכֵּךְ בַּכּוֹתֶל וְנָפַל עַל הָאָדָם וַהֲרָגוֹ חַייָב בַּכּוֹפֶר וּפָטוּר מִמִּיתָה. וְכִי יֵשׁ כּוֹפֶר בְּתָם. וַאֲפִילוּ כְרִבִּי אִילָּא לֵית הִיא פְלִיגָא. וְלָמָּה פָטוּר מִמִּיתָה. בְּשֶׁהוּעֲדָה לִהְיוֹת מַפֶּלֶת אֶת הַכְּתָלִים. כְּשֶׁהִפִּילָה אֶת הַכּוֹתֶל לֹא הָיָה אָדָם שָׁם.
Traduction
Dans une circonstance de ce genre (de lésion par objet inanimé), admet-on l’effet de l’avertissement, de sorte qu’après la 3e récidive le paiement sera dû au complet, ou non? R. Zeira répond affirmativement (selon lui, le total est dû); R. Ila dit: non (on ne devra que la moitié). A ce dernier avis, dit R. Zeira, on peut opposer cette Mishna (49)Ci-après, (4, 6), et Tossefta à ce traité, ch. 4.: Si un bœuf se grattant (frottant) contre un mur le fait tomber et tue ainsi un homme, le propriétaire responsable de ce bœuf devra payer le montant du rachat de l’homme, mais sera dispensé de mettre le bœuf à mort, et comme il ne saurait s’agir de rachat pour un animal tam, on admet le titre de muad (50)Si donc un objet inanimé (comme le mur) a causé un décès, l'effet de l'avertissement est applicable, et le total est dû.. On peut aussi justifier cette Mishna selon R. Ila; elle dispense le propriétaire de tuer le bœuf homicide, car il s’agit d’un tam (sans supposer l’avertissement). Toutefois, il faut admettre que l’on suppose l’avertissement applicable (contrairement à R. Ila), et l’animal avait pris l’habitude de renverser les murs en se grattant, sans d’ordinaire causer d’homicide, lequel est survenu par accident (voilà pourquoi on est dispensé de tuer le bœuf).
Pnei Moshe non traduit
מהו שתקבל העדאה וכו'. אם יש העדאה לצרורות או לא מי אמרי' כיון דח''נ הוא דמשלם לקרן מדמינן לה דבזימנא קמייתא ח''נ וכי אייעד שלשה פעמים נ''ש א''ד כיון דאורחיה הוא ומזימנא קמייתא אייעד ליה ואפ''ה אינו משלם אלא ח''נ אינה מקבלת העדאה:
מתניתא פליגא עלוי. דר' אילא:
שור שמתחכך בכותל. בתוספתא קחשיב יש שחייבים בכופר ופטורין מן המיתה שור שהיה מתחכך וכו' דכופר מיחייב אפי' שלא בכוונה וקס''ד דהועד לכך דאל''כ. וכי יש כופר בתם והא הכא דחוץ לגופה הוא וכצרורות הויא וש''מ דיש העדאה לצרורות וקשיא לר' אילא:
ואפי' כר' אילא וכו'. אפי' תימא כר' אילא נמי לא קשיא ולמה פטור ממיתה בתמיה וכלומר דהש''ס מתמה דמה חזית לדייק מרישא דחייב בכופר ותיקשי לר' אילא אדרבה דוק מסיפא דקתני פטור ממיתה ואי בשהועדה לכך למה פטור ממיתה אלא כשלא הועדה איירי וא''כ לא פליגא על ר' אילא:
כשהועדה וכו'. ומהדר לעולם בשהועדה איירי ודלא כר' אילא דאמר אין העדאה לצרורות ודקשיא לך אמאי פטור ממיתה הב''ע בשהועדה להיות מפלת את הכתלים ע''י חיכוך וכשהפילה את הכותל בכל פעם לא היה אדם שם אלא להנאתה נתחככה והפילה ועכשיו בפעם הזה ג''כ להנאתה נתכוונה והפילה על האדם שלא במתכוין ולפיכך פטור מן המיתה:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הִטִּילָה גְלָלִים מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. דִּלֹ כֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַמִּקְלוֹט בְּיָדוֹ הָדָא דְתֵימָא. בְּשֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְכֵן. אֲבָל בְּשֶׁדַּרְכָּהּ לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַמִּקְלוֹט בְּיָדוֹ.
Traduction
R. Eléazar dit: si l’animal par l’éjection de ses excréments a causé un dommage (chez le demandeur), le paiement du dommage complet est dû; sans quoi, serait-ce à dire qu’il faut toujours suivre l’animal avec le récipient en mains (pour recueillir les excréments)? Donc, comme il s’agit d’un effet naturel, il y a dispense pour l’accident arrivé sur la voie publique, et le paiement est dû pour un tel dommage causé chez le demandeur. Cependant, il est juste de faire valoir l’effet naturel lorsque l’éjection est supérieure à l’ordinaire (au point qu’il en est résulté un dommage); mais si c’est l’ordinaire de l’animal, le propriétaire en est responsable et devra tenir le récipient pendant la marche de l’animal pour éviter l’accident.
Pnei Moshe non traduit
הטילה גללים. והזיק' משלם נ''ש אם הוא ברשות הניזק:
דלא כן מה אנן אמרין. כלומר ודאי אורחה הוא בכך דאל''כ אלא כשינוי משוית לה וכי אנו אומרים אם היא מהלכת ברשות הרבים צריך שיהיה המקלוט כמו המלקוט אם צריך לילך אחריה ולקבל הגללים במלקוט שבידו בתמיה אלא ודאי אורחה הוא וברשות הרבים פטור ולפיכך ברשות הניזק משלם נזק שלם כדין כל מידי דאורחה:
הדא דתימא בשאין דרכה לכן. כלו' שאין דרכה תדיר בכך להיות מטלת יותר מן הרגילות בהא הוא דאמרי' דאורחה הוא:
אבל בשדרכה לכן. תמיד להטיל בעת אשר הולכת א''כ שינוי הוא וצריך שיהא המקלוט בידו לקבל וכדין כל מידי דלאו אורחה בכך שצריכין הבעלים לשומרו דהויא תולדה דקרן ובין בר''ה ובין ברשות הניזק ח''נ הוא דמשלם:
Baba Kama
Daf 8a
משנה: הַתַּרְנוֹגַלִּין מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה דְלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלוֹ אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וְשִׁיבֵּר אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
Traduction
Les poules sont muadim, elles ont l’habitude en marchant, selon leur nature, de briser ce sur quoi elles marchent. Si la poule avait un objet quelconque attaché à ses pattes, et que cet objet, mû par la marche de la poule, ait brisé quelque chose, ou bien si la poule en sautant a lancé des copeaux qui ont brisé quelque chose, le propriétaire ne paie que la moitié du dommage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' התרנגולי' מועדין וכו'. דעופות נמי מועדין מתחלתן הן בין לענין שן בין לענין רגל:
היה דליל. כל דבר הנקשר ברגל התרנגול קרוי דליל:
מהדס. מרקד או חופר בארץ כדרך התרנגולים:
משלם חצי נזק. דהיינו צרורות ומפרש בבבלי כגון דאדייה אדויי שזרק התרנגול הדליל ושיבר את הכלים דהוו צרורות והידוס נמי כגון שהתיז ואותן צרורות שיברו הכלים:
רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה וְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא הֲווֹן יָֽתְבִין. עָאַל רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְשָׁאַל. כִּישְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ. כְּגוֹן אִילֵּין פֵּירְדָתָא. מָהוּ. וְלָא אָֽמְרִין לֵיהּ כְּלוּם. בָּתַר כֵּן אָמַר לֵיהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה. דִּלֹ כֵן מָה נָן אָֽמְרִין. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא תוֹפֵשׂ בִּזְנָבָהּ. הָדָא דְתֵימַר. בְּשֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לָכֵן אֲבָל בְּשֶׁדַּרְכָּהּ לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא תוֹפֵשׂ בִּזְנָבָהּ. 8a וּמַה פְשִׁיטָא לוֹן. בְּנֶזֶק שָׁלֵם. וּמַה צְרִיכָה לוֹן. בַּחֲצִי נֶזֶק.
Traduction
R. Oshia le grand et R. Juda Nassi se trouvaient réunis (pour l’étude), lorsque arriva R. Aba b. Mamal et demanda: si l’animal en battant de la queue, selon l’usage des mulets, a causé un dommage, quelle est la règle? (En raison de l’habitude, n’entraîne-t-elle pas de responsabilité sur la voie publique, ou est-ce un dérivé de la lésion par la corne, avec ses conséquences légales d’obligation)? D’abord, ils n’ont rien répondu; puis, R. Oshia observa que certes c’est une question d’habitude; sans quoi, est-ce à dire qu’il faut sans cesse tenir la queue de l’animal pour éviter le dommage (donc, sur la voie publique, le dommage ainsi causé ne donne pas droit au paiement). Toutefois, cette dispense est justifiée si l’animal n’a pas contracté l’habitude de frapper de la queue; mais si c’est dans son habitude, le propriétaire responsable devra y veiller. Or, il va sans dire qu’alors celui-ci n’est pas tenu de payer le dommage entier (51)Même en cas de fait contraire à l'habitude, le défendeur ne doit que la moitié.; mais doit-il même la moitié, en arguant l’inaccoutumance? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
כישכשה בזנבה. והזיקה כגון אלו הפרדות שנוהגין בכך מהו שינוי הוא ותולדה דקרן הוי או אורחיה הוי ופטור ברשות הרבים:
ולא אמרין. לא חששו מתחלה להשיב לר' בא כלום:
בתר כן א''ל ר' הושעיה רבה. מאי קמיבעיא לך פשיטא אורחה הוא דאל''כ אלא שינוי הוא וכי אנו אומרים שצריך לילך אחריה ויהא תופש בזנבה שלא תזיק אלא ודאי אורחה הוא כרגל ובר''ה פטור:
בשאין דרכה לכן. להיות תדיר מכשכת יותר מן הרגילות אבל בשדרכה לכן תמיד בכשכוש יתירה בזה צריך הוא לשמור אותה דהויא שינוי:
ומה פשיטא לון בנזק שלם. כלומר בנ''ש ודאי לא קמיבעיא להו דאינה משלמת דהא אם אורחה הוא פטורה לגמרי ברשות הרבים ואם שינוי הוא חצי נזק הוא כקרן:
ומה צריכא לון. כי קמיבעיא להו בחצי נזק אם שינוי הוא ומשלם חצי נזק או אפי' כשכוש יתירה אמרי' אורחה הוא ופטור ברשות הרבים ולא איפשיטא:
פִּיסְקָא. דָּֽרְסָה עַל הַכֵּלִי וּשְׁבָרַתּוּ רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. דָּֽרְסָה עַל נוֹד מָלֵא שֶׁמֶן. עַל הַנּוֹד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הַשֶּׁמֶן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. הָֽיְתָה טַבֶּלָּה מוּנַחַת וּזְכוּכִית עָלֶיהָ. דָּֽרְסָה עַל גַּבֵּי הַטַּבֶּלָּה וְנִשְׁתַּבְּרוּ הַזְּכוּכִית. עַל הַטַּבֶּלָּה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הַזְּכוּכִית מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. הָיוּ שְׁתֵּי טַבֶּלִּיּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ. דָּֽרְסָה עַל הָעֶלְיוֹנָה וְנִשְׁתַּבְּרָה הַשְּׁנִייָה. עַל הָעֶלְיוֹנָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הַתַּחְתּוֹנָה חֲצִי נֶזֶק הָֽיְתָה טַבֶּלָּה מוּנַחַת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּֽרְסָה עָלֶיהָ וְהִתִּיזָה וְהָֽלְכָה וְנִשְׁתַּבְּרָה בִרְשׁוּת הַיָּחִיד. אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר דְּרִיסָתָהּ אוֹ אַחַר שְׁבִירָתָהּ אִין תֵּימַר. אַדְּרִיסָתָהּ פָּטוּר. אַשְּׁבִירָתָהּ חַייָב.
Traduction
Si l’animal marche sur un objet qui se brise, etc., dit la Mishna, le propriétaire paiera''. R. Jérémie observa ceci: certes, si l’animal a marché sur une outre pleine d’huile et l’a brisée, le propriétaire doit payer le prix entier de l’outre (comme fait de la marche, ou du pied), et la moitié du prix de l’huile (étant un dommage indirect); de même, si l’animal heurte une table (tabula) pleine de verres, qui se brisent par la chute de la table, le propriétaire responsable paiera le prix entier de la table (dommage direct) et la moitié de la valeur des verres (indirect); de même aussi si l’animal marche sur l’une de 2 tables superposées, de sorte que la seconde se brise par la chute de la première, le propriétaire payera en entier la table brisée directement, et la moitié de l’autre table. Mais quelle sera la règle si l’animal écrase une table placée sur la voie publique, laquelle, en se brisant, va frapper de ses éclats et briser une table sise dans un lieu privé? Se réglera-t-on d’après ce que l’animal a écrasé directement(qui, par sa situation au dehors, n’entraîne pas d’obligation), ou d’après le bris survenu indirectement dans un lieu privé (chez le demandeur), de sorte que le défendeur est responsable? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
ר' ירמיה בעי דרסה וכו'. כלומר הא פשיטא לי שאם דרסה ברשות הניזק על נוד מלא שמן ונשבר הנוד ונשתפך השמן על הנוד משלם נ''ש כדין רגל ברשות הניזק ועל השמן ח''נ כדין צרורות וכן בטבלא וזכוכית עליה וכן בשתי טבליות בהאי כולהו פשיטא לי דהראשונה הוי רגל ושניה צרורות כי קא מיבעי לי היתה טבלה מונחת ברשות הרבים וכו':
אחר מי אתה מהלך. בדין זה אי אזלינן בתר מקום דריסתה דברשות הרבים הויא ופטורה א''ד אחר מקום היזק שנעשה ברה''י וחייבת ח''נ כדין צרורות ולא איפשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source